מליאת סיכום זו מתקיימת בזמן מנחה, שבו אנו כבר קוראים בספר "במדבר", פרשת "במדבר".

בפרשה זו יש תיאור כיצד עַם ישראל ערוך ומסודר, למחנותיו וּּדגליו, בעת שחנו במדבר. בעצם, המערך/הסדר הזה היה כה מרשים עד שבלעם לא היה יכול לעצור את עצמו ואמר: "מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל". ברצוני לתרגם סדר זה לברכה במליאת הסיכום של ועידת ח"י שלנו.

בלב המערך של שבטי ישראל היה ארון הברית עם הכפורת שעליה שני הכרובים היוצרים בחיבור כנפיהם פתח אל הנסתר, משם היה הקול מתדבר אל משה. מי יתן וליבנו – כבני אדם, כקהילה וכתנועה – יהיה גם הוא תמיד מרכז של הקשבה לקול הויה למען תיקון עולמו – עולמנו. שנשמתנו תשעבד את נפשנו וניצור מציאות של אחדות הניגודים ושלום.

מארבע צדדיו של ארון הברית היו מסודרים שלושה שבטים בכל צד, כאשר לכל שלושה יש קודקוד מוביל. ארבעת הקודקודים היו: במזרח – יהודה ,  בדרום – ראובן ,  במערב – אפרים , ובצפון – דן .

נתברך ממדרש השם של המובילים:

מיהודה ("הפעם אודה את ה' ") ניקח את תכונת ההודיה, שהיא בשני תחומים: בראש ובראשונה להודות על מה שיש, ואף פעם לא להרגיש מסכנים, וחשוב לא פחות (ואולי יותר) להודות על האמת, מה שמאפשר תיקון ושינוי, ואז "יודוך אחיך" (כפי שברכו יעקב אביו);

מראובן ("ראה ה' בעניי כי עתה יאהבני אישי") ניקח את היכולת להפוך עוני במובן של חסר להתבוננות מעמיקה, להפקת לקחים ולבניה חדשה. ראו – בן ! ראו – בנינו חדש!

גם אפרים ("כי הפרני אלהים בארץ עניי") מלמד אותנו שגם אם להפרעות ולמכשולים קוראים 'פרעה' , נוכל לקחת את מקום העוני והחסר ולהפוך אותו למקום של הפריה ופיריון;

ומדן ("דנני אלהים וגם שמע בקולי ויתן לי בן")  שנבין שבכל דין, שהוא מצב של קושי וסבל ותקיעות – טמון גרעין של שינוי שרוצה להתגלות, לפרוח ולצמוח.

שנשתמש בכל מצב של דין מקפח ומעוול לבנית דין של פלורליזם ושלום, דין של משפט וצדקה. אמן כן יהי רצון !